לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

וקול התור נשמע בארצנו

פרק מתוך הספר "נוף צליל" העוסק במילים שמאחורי הצלילים המגיעים מן הטבע – ביאליק, טשרניחובסקי ומשוררים רבים אחרים היו אנשי טבע מעולים ושאבו ממנו את השראתם

מאת: ד"ר נח רוטרי*

יש משהו בטבע שמרחיב את הלב, ממלא את הריאות ומעורר אותנו לשיר. לעתים זה הטבע הדומם כמו חופי הים וגליו, מצוקי המדבר לעת שקיעה או שריקת הרוח בצמרות העצים. פעמים אחדות זה הטבע החי על מרבדי פרחיו הססגוניים, זמזום הדבורים, או קול שירתן של הציפורים ביום ויללת התנים הנוגה בלילות כנען.
שירי ספנים בים וזמרים נודדים בדרכים, טרובדורים למיניהם השרים סרנדות מתחת לחלונות אהובותיהם, שיר השירים שאינו אלא מזיגה מופלאה של שירי אהבה וטבע, ואפילו שירי מסע של חיילים בדרך, או שירים אל תוך הלילה סביב למדורה – כל אלה מעידים על חלון הזמר שנפתח לרווחה שעה שמתחברים אל הטבע וסופגים אותו דרך כל החושים.
אפשר למצוא דמיון בין הקתרזיס שגורמת השירה לבין תחושת השחרור והפתיחות שגורמות היציאה אל  "ים השיבולים שמסביב". אין תמה אפוא שהשילוב בין השתיים הוא לעתים חוויה סוחפת של הגוף והנפש עד כי "לשיר זה כמו להיות ירדן" או "משירת העשבים נעשה הניגון של הלב".
רבים מאוד הם השירים שבהם נזכרים צמחים (שקד, ברוש, רקפת, איריס, מרגנית) או בעלי חיים (כלב, נחליאלי, בולבול, פרפר, חיפושית). מן הראוי להכיר את תכונותיהם המיוחדות של אותם צמחים, או בעלי חיים, שבגללן הם מככבים בשירים.
האם זה כתרה הוורוד וראשה הכפוף של הרקפת?
אולי זוהי שירתם המסולסלת של הבולבולים, ולא רק "על ראש
הברוש שבחצר"?
(אגב, בולבול בערבית פירושו זמיר).
האם באמת הופעתם של החצב ונחליאלי קל הזנב גורמת לנו לשיר לקראת חגי תשרי: "רוחות מנשבות, נודדות ציפורים"?
לעתים די להאזין למקצבו של השיר כמו "דרך רב הגדוד הלך אל המדבר..." או כאשר האורחה נעה "ימין ושמאל, רק חול וחול" ומיד עולה דמותם של שיירת הגמלים המתנודדים על רגליהם הארוכות במקצב איטי וחדגוני.

ככל שניטיב להכיר את מרכיבי הטבע סביבנו, כן נשכיל להבין על שום מה נוהגים לחבר את הטבע עם צלילי המוסיקה. נציין גם כי רבים מן המשוררים והמושכים בעט סופרים (ביאליק, טשרניחובסקי ואחרים) היו אנשי טבע מעולים ושאבו ממנו את השראתם. וגם להפך, ועל כך יעידו כל מיני ה"קונצרטבע" הנערכים ברחבי הארץ ובעולם.
גם חילופי עונות השנה וביטוים בטבע היו והנם מקור השראה לשירים רבים, בין אם אלה שירים נוגים בסתיו בתקופה של "שלכת בעלים..." או שירים עולזים וקופצניים כאשר "האביב שוב צועד בעקבותייך" ו "הפרדסים עוד משגעים אותך בריח...". ולמען האמת, "מה יפה מעץ תפוח העומד בגן במלוא פריחה..."?
לעתים נוכל לגלות כי יש משוררים שלא תמיד מקפידים על הדיוק הביולוגי (אולי לטובת החרוז, המשקל או הדימוי היותר יפה), וכך משתרבבות להן אל תוך השירים שגיאות למיניהן, שאנו מרבים לשיר אותן ואוהבים אותן למרות הכול, כמו למשל:
גם אם נשיר במלוא הפתוס "עוף גוזל" לא יצליחו גוזלים להתרומם אל האוויר. יתר על כן, גם אם כבר יצליחו לעוף, אין הם צריכים לחשוש מכך ש"יש נשר בשמים",שהרי נשרים ניזונים רק מפגרים, בניגוד לעיט, לנץ ולבז.
כל שירי השפן למיניהם מתכוונים בעיקר לארנבון שהוא חיית מחמד נפוצה מאוד, ורצוי מאוד להכיר את ההבדלים בין השניים, השונים זה מזה כרחוק מזרח ממערב.
אם יונתן הקטן והשובב טיפס על עץ כיוון ש"אפרוחים חיפש", אולי הוא באמת חשב שאפרוחים נמצאים על עצים, שהרי "קן לציפור בין העצים... ובכל ביצה, הס פן תעיר, ישן לו אפרוח זעיר". אבל, אך ורק גוזלים יכולים להימצא בקן שעל העץ! ואילו אפרוחים בוקעים תמיד בקן שעל הקרקע ומיד עם בקיעתם הם עטויי פלומה ומתרוצצים, מה שהיה מסכן מאוד את חייהם אילו היו בוקעים במרומי העץ.
בשיר היפה "ואלס להגנת הצומח" מדובר על "איילות נבהלות מסתכלות בשלט" ונאמר בפירוש ש"אסור לצוד". אלא שבארצנו נוכל לראות יעלים וצבאים, ואילו האיילות, למרבה הצער, נכחדו מן הארץ בראשית המאה.

ועם בוא החורף "שוב יורדות טיפות של גשם על ראשינו, רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה..." ועל כן נמשיך לצאת אל מרחביו ולשיר אותו כי "שיר, שיר, הוא לא רק מילים...", וללא ספק נעשיר גם את עצמנו.

ביבליוגרפיה: אלון, ע' (עורך) (1988). החי והצומח של ארץ ישראל, אנצקלופדיה שימושית מאוירת, משרד הביטחון/ ההוצאה לאור, והחברה להגנת הטבע.


המאמר נכתב למגזין 'קול הטף'.
*מתוך הספר: "נוף –צליל", הוראת המוזיקה במוסדות להכשרת עובדי הוראה, מכון מופ"ת, 1999

לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

כל חודש החברים שלנו מקבלים שיר במתנה למייל

מלאי את פרטיך ותקבלי גם!