לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

בבית או בחוץ?

אווה ודן קמים בבוקר מוקדם, יחד עם אימא ואבא מסתכלים על זריחת החמה, יושבים לאכול ארוחת בוקר של דגנים ופרות יבשים, ולא, לא שמים ילקוט על הגב והולכים לבית הספר. אווה ודן מתחנכים בחינוך ביתי. הוריהם יצרו להם עולם המבוסס על תהייה והתנסות עצמיים כשהוריהם מנחים אותם למצוא פתרונות וללמוד מתוך האלטרנטיבות העומדות בפניהם בביתם. אבא ואימא, האנציקלופדיה והמחשב – הם המורים שלהם. ספרייה, מוזיאון, חיק הטבע – הם כיתות הלימוד. הוריהם של אווה ודן שייכים לקהילה של אנשים המאמינים שהמשפחה היא המסגרת לגדל בה ילדים ושבית הספר, בעצם קיומו, מונע את הגדילה הזאת. האומנם?

מאת: ליאת אגדה

כתבה זו עוסקת בסוגיית החינוך של ילדינו אלא שהפעם מדובר בעניין ערכי ועקרוני עד מאוד. כידוע, חינוך ראוי תורם הן לילד כפרט והן לחברה שהוא חי בה. ומכאן עולה השאלה האם לשלוח את הילד לגן ולבית הספר כמקובל על רוב האוכלוסייה או שמא כדאי להעדיף את השיטה האלטרנטיבית: שיטת החינוך הביתי. האם ישנם יתרונות משמעותיים לילד שמתחנך בביתו לעומת ילד הנשלח למוסדות החינוך הפורמליים? האם בית הספר למעשה חוסם את ילדינו מלהתפתח על פי נטייתם וסקרנותם הטבעית, כפי שטוענים הדוגלים בשיטת החינוך הביתי?

וכך, כאשר חולפות תהיות רבות במוחי, החלטתי לחקור, ולו על קצה המזלג, את השיטה האלטרנטיבית, את הסוד לילדים מוצלחים, מבריקים, פחות מכוונים מראש, פחות אוטומטיים. הכנתי תרמיל ופתחתי בטיול מרתק לעבר עולם חדש, עולם אחר של ערכים, מוסכמות וציפיות, עולם פתוח, מאפשר, משחרר וכל מילה מפוצצת נוספת תתקבל בברכה. ככל ששאלתי יותר, הוקסמתי יותר. גיליתי שאין צורך בהעברת חומר מוכן מראש לילד, אין צורך לשאול אותו אם הוא עשה שיעורי בית כי למעשה אין שיעורי בית, אין בדיקות בתיק בית הספר כי אין כזה, אין חשבון, אין תנ"ך, אין שיעורי קריאה וכתיבה. אז אתם בטח שואלים מה בכל זאת יש, הרי אחד החובות שלנו כהורים הוא הענקת חינוך טוב לילד? בקהילה הזאת, זה עובד בצורה הבאה: הורים המחנכים את ילדם בביתם משמשים כמתווכים לילד ותו לא. ההנחה הרווחת היא כי לילד יש סקרנות טבעית ללמוד, לשאוב מידע, לשאול שאלות, להתפתח וכאשר צורך זה עולה קיימים משאבים רבים לסיפוק הסקרנות. ניתן להפנות את הילד לספרי קריאה, לאינטרנט, לספריות ולכל מאגר קיים אחר של ידע. כך הילד מביע עניין ורצון ללמוד בתחומים המעניינים אותו באופן אינדיווידואלי. כך הלמידה היא יותר אמתית, נינוחה, טבעית וכנראה בריאה ונכונה לילד.

במחקרי, בחרתי להשוות את מידת היצירתיות בקרב ילדים המתחנכים בביתם לעומת ילדים המקבלים חינוך רגיל בבית הספר. במחקר נבדק הקשר בין חשיבה יצירתית לבין היכולת לפתור בעיות חיים שונות באופן יצירתי. המחקר נעשה על ידי שאלונים שבדקו את הקשר בין 'חשיבה יצירתית' ל'פתרון בעיות יצירתי', והתוצאות בדקו את ההבדל בין ילדים המקבלים חינוך בבית ספר, לבין אלה המקבלים חינוך ביתי.

השערת המחקר שלי, לאור פיסות מידע שזלגו לאוזני וכן ממחקרים שונים שקראתי, הייתה כי ילדים המשתייכים לקהילה הביתית ייקחו את המקום הראשון, ובגדול! יותר מכך, הרשיתי לעצמי להפליג במחשבות כי בזכות עריכת מחקרים דומים, קהילה זו תגדל, תתפתח, תקבל הכרה בחברה ואף תזכה למידה של השפעה על החינוך במדינתנו הקטנה.

אולם תוצאות המחקר ניפצו את השערתי והראו כי אין עדיפות כלל לילדי החינוך הביתי על פני ילדי בית הספר. באופן מפתיע, ועם זאת מעודד במקצת, נמצא כי ילדים המתחנכים בבית הספר, ככל שהם חושבים ברמה גבוהה יותר של יצירתיות, כך הם מביעים זאת על ידי העלאת פתרונות לסיטואציות חיים מגוונות. דבר שלא נמצא בעצם בקרב ילדי החינוך הביתי.

ממצא מעניין נוסף הראה כי חשיבה יצירתית גבוהה נמצאה בקרב הבנות המתחנכות בביתן, ואילו בנים נמצאו יצירתיים יותר בחשיבתם כאשר התחנכו בבית הספר. אפשר שהדבר קשור לחברה ולמוסכמותיה, לעובדה שזהו עדיין הנו עולם שבו הגברים שולטים ולבועה זו קהילת החינוך הביתי אינה נשאבת. ולפיכך, ניתן לחשוב כי בנות המתחנכות בבית זוכות לחינוך 'בריא' יותר, נטול נורמות וקביעות חברתיות אשר ממקמות אותן כטובות בתחומים מסוימים אך לא מוצלחות בתחומים ה'גבריים'.
לאמהות הפמיניסטיות שבינינו, שקולנה להשאיר את בנותיכן בבית!

* המאמר נכתב למגזין 'קול הטף'
*אגדה ליאת
הנה אקדמאית בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בימים אלו היא לומדת ייעוץ זוגי וגישור במכללת ארבל בתל אביב.

לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

כל חודש החברים שלנו מקבלים שיר במתנה למייל

מלאי את פרטיך ותקבלי גם!