לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

דמות הגוף –  אלף צורות לה

שלומית מבקשת מהגננת להסתכל בה כשהיא מטפסת לראש הסולם.
האם היא רוצה שתתפעל מאומץ לבה? או אולי היא מבקשת עזרה?
התשובה נמצאת בסוגי ההתייחסות של שלומית אל גופה המתנועע,  
דמות הגוף – כיצד אני "רואה", מעריך ומודע לגופי


ד"ר אלה שובל*

  ילדים משחקים בחצר הגן. שלומית מטפסת לראש הסולם. באיזה אופן היא מטפסת? האם תזמין חבר או חברה לטפס איתה ביחד? האם תעזור לחברה, או לחבר הרוצים לטפס, אך חוששים? אולי היא תבקש מהגננת שתסתכל ותתפעל מאומץ לבה, או לחלופין תבקש עזרה מחבר או מחברה בזמן הנחיתה? האם היא תנחת ברכות, ואם היא תקבל מכה, כיצד תגיב – תבליג? תבכה? אולי היא תנסה בנחיתה הבאה לנחות ביתר קלות? 

  התשובות על שאלות אלה קשורות להתייחסות של שלומית לגופה: איך היא "רואה" את גופה? מה היא יודעת עליו? כיצד היא מעריכה את יכולתה? האם היא אוהבת מגע? האם היא זקוקה לחיזוקים מהסביבה, או אולי היא מספיק בטוחה בעצמה? האם היא בוטחת בסובבים אותה?

  רבים ישתמשו במושג כוללני אחד כדי להתייחס למכלול שאלות אלו, ויענו: "תלוי בדימוי הגוף שלה". אולם הדימוי (mental image) הוא רק רכיב אחד של מושג הרבה יותר רחב ומשמעותי, שאליו קשורות ההתייחסויות השונות של האדם אל גופו. הכוונה היא למושג דמות הגוף  (body image), והוא משלב סוגי התייחסות שונים אל הגוף המתנועע: דימוי מנטלי של הגוף, הערכה שלו, ידיעות על אודותיו ומודעות לו. המרכיבים של דמות הגוף הם חלק מאישיות אחת ואינם ניתנים להפרדה בפעילות היומיומית של הפרט:

  הדימוי המנטלי של הגוף הוא מושג הלקוח מתוך התיאוריה של עיבוד המידע, העוסקת בניסיון להסביר את החשיבה האנושית (Kosselyn, 1985). המושג מתאר את התמונה הפנימית, את הייצוג שיש ליחיד על תנועתו, על מבנהו ועל צורתו. הדימוי המנטלי של הגוף מתקבל מתוך הנתונים התפיסתיים, בעיקר הפנימיים – הקינסתטיים - המגיעים מהתנועה עצמה, אבל גם מהחיצוניים – החזותיים - באמצעות הסתכלות במראה והסתכלות בבני אדם אחרים  (Scherer, 1987).

  כדי להבין מושג זה כדאי לכם לעצום עיניים וליצור לעצמכם תמונה של תנוחת הגוף. התמונה שאתם רואים היא הדימוי המנטלי של הגוף. ניתן ליצור תמונה של תנועות שהתנסינו בהן בעבר. למשל, נסו להיזכר כיצד מטפסים על סולם? מה היה מסלול ההליכה שלכם מהבית לעבודה, ומה היה משקל השקית שבה הבאתם את הגרוטאות  לגן? – כל אלו הם דימויים מנטליים של תנועתכם.

  הדימוי המנטלי של הגוף מתפתח על ידי התנסות בתנועה. ככל שהניסיון רב יותר, הדימוי המנטלי יהיה יותר נכון ומפורט יותר ויאפשר תנועה טובה יותר. למשל, ילד  המכדרר כדור מגבש, באמצעות הכדרור, ובאמצעות שינויים בעוצמת הכוח שהוא משקיע בכדור כדי לשמור על רצף הכדרור, דימוי מנטלי נכון יותר (שובל ולנצר, 1987).  הדימוי המנטלי שייווצר במקרה זה הוא, תמונה  של מצב הגוף בזמן הכדרור והכוח הנחוץ  לכדרור. התמונה הפנימית שנוצרה עקב ההתנסות בתנועה, מאפשרת לדייק יותר בתנועה: בהשקעת הכוח, בעמידה המאפשרת כדרור רצוף, בזיכרון תנועת כף היד עד שאין צורך להיעזר בעיניים בזמן הכדרור, בהערכה טובה יותר את היחס בין גודל הכדור לבין גודל כף היד, באופי הקפיציות של הכדור ובכוח הנדרש כדי להצליח לכדרר את הכדור  ברצף (לידור ויזדי-עוגב,
1996).

הערכה של הגוף
  הערכה של הגוף היא השיפוט של היחיד לגבי גופו. היא יכולה להיות במשרעת שבין הערכה חיובית להערכה שלילית (Salokun, 1994). לדוגמה: ננתח פעולה של ילד הרואה את חבריו משחקים בתופסת. נאמר עליו שההערכה שלו את גופו היא חיובית, כאשר יצטרף למשחק ללא היסוס ומיד יקבל עליו תפקיד פעיל ומשפיע. הערכתו תהיה שלילית, כאשר יחשוש עד כדי כך שלא יצטרף כלל למשחק.  במשרעת שבין שתי הערכות אלו ישנם ילדים שייכנסו בהדרגה למשחק. בהתחלה יעמדו בשולי המגרש ויחפשו הזדמנות להשתלב. 

ידיעות על הגוף
  ידיעות על הגוף הן פן בהשכלה הכללית של הפרט. ידיעות על הגוף הן התייחסות לנתונים אובייקטיביים הקשורים לגוף (Humphrey.& Humphrey, 1991), כמו למשל: גובה הגוף, כיצד פועלת מערכת השרירים, שמות האיברים, מהו מבנה המפרקים, הקשר הקיים בין מאמץ לבין מהירות פעימות הלב; היכן נמצא מרכז הכובד של הגוף ומה תפקידו בתנועה, מה הקשר בין תחרות לאגרסיביות, מדוע אנחנו שמחים בזמן תנועה. 

מודעות לגוף
  המודעות לגוף היא הידיעה הפנימית של היחיד על גופו הפרטי, שבעקבותיה הוא יכול לתת לעצמו הוראות לתנועה חדשה או לשינוי בתנועה מתרחשת. כלומר, במצב של מודעות לפרט, בין אם יש לו ידיעה על האפשרויות האובייקטיביות של התנועה בחוליות המותניים ובין אם אין לו ידיעה אובייקטיבית כזו, יש לו ידיעה כיצד התנועה של חוליות המותניים מתבצעת אצלו, והוא מסוגל לבחור להניע את החוליות בהתאם להחלטתו. המודעות לגוף היא משמעותית ביותר כיוון שמצד אחד הגוף הוא חלק של הפרט, אך מצד שני קשה לפרט להפעיל את מחשבתו ואת יכולת ההבחנה שלו על גופו שלו (פלדנקרייז, 1992).

  למודעות יש ממדים דימוייים שלפיהם יש לפרט תמונה של תנועתו והוא מסוגל לשנותה כדי לשפרה, וממדים מילוליים שבעזרתם האדם המודע יכול לתאר את התנועה לעצמו ולאחרים.  למשל: ילד שניתר ומסוגל לומר: 'לא כופפתי את הברכיים בנחיתה. עלי לחזור ולנתר שוב ולשים לב לכיפוף הברכיים'.

חשיבות מרכיבי דמות הגוף

אם כן,  לכל אחד ממרכיבי דמות הגוף חשיבות משל עצמו לתנועה, להרגשה של הפרט וליחסיו עם חבריו: דימוי מנטלי נכון של הגוף מאפשר לשפר את התנועה ולבצע אותה נכון יותר. מאפשר תחושת סיפוק על ההשתפרות ויכולת לפעול נכון יותר גם עם אחרים. למשל, ילד ששיפר את רצף הריקוד ירגיש סיפוק מכך שעכשיו הוא מתנועע בקצב המתאים וכחלק מהמעגל שבו משתתפים הילדים האחרים.

  הערכה טובה של הגוף מאפשרת לקבל אי-הצלחה כחלק מתהליך לימוד ולהעז ולנסות פעילויות רבות המזמנות יותר ויותר למידה. מבחינה חברתית הערכה טובה של הגוף מאפשרת לאחרים להעריך את הילד על הצלחתו או על אומץ לבו לחזור ולנסות.

  ידיעה טובה של הגוף מאפשרת להבין טוב יותר איך הגוף פועל, לתקשר ולהסביר לאחרים כיצד פועל הגוף. למשל, ילד היודע את שמות האיברים יכול לתאר את התנועה שביצע ולסייע לאחרים ללמוד אותה.

  מודעות לגוף מאפשרת לשפר את התהליכים של הדימוי המנטלי של הגוף ובכך להוסיף לשיפור התנועה וליכולת לספר לאחרים על שיפורה. למשל, הילד ששיפר את רצף הריקוד יוכל לתאר את ההבדל בין המצב הקודם למצב שבו הוא מצליח להתנועע בקצב המתאים.

רעיונות לטיפוח דמות הגוף:
1. ליצור פסל בגוף. לאחר מכן לשבת, לכסות את העיניים בעזרת כפות הידיים ולחשוב על התנועה שבוצעה (דימוי מנטלי של הגוף). לתאר את שראיתם (מודעות לגוף).

2. לבצע שינוי קטן בפסל ולחזור על סגירת העיניים, המחשבה והתיאור (הזדמנות לדימוי מנטלי של הגוף).

3. כל ילד יוצר פסל בפלסטלינה. הפסלים מפוזרים על כיסאות בחדר. הילדים נעים בחדר ומדי פעם נעצרים מול פסל ומחקים אותו בגופם (דימוי מנטלי של הגוף).  כאשר חוזרים לפסל מסוים בפעם השנייה, מנסים לבצע פסל זהה לפסל שיצרו קודם (דימוי מנטלי של הגוף).

4. ליצור בגוף צורות מוכרות, כמו מעגל, ריבוע, זווית (דימוי מנטלי של הגוף).

5. ליצור מעגלים שונים (דימוי מנטלי של הגוף). לתאר את ההבדל בין המעגלים (מודעות לגוף).  צורו את המעגל הגדול ביותר האפשרי (הערכה של הגוף), ושאלו מדוע המעגל שעשיתם הוא הגדול ביותר (מודעות לגוף).

6. מתבצע בזוגות. לבחור יחד צורה וליצור אותה ביחד. לנסות ליצור צורה זהה בדרך אחרת (דימוי מנטלי של הגוף). תארו את ההבדל (מודעות לגוף). בדקו באילו איברים קל יותר ליצור את הצורה (ידיעת הגוף). נסו לצור צורה דווקא באיברים הפחות נוחים (הערכת הגוף).

7. ציינו שמות של איברים (ידיעת הגוף). בכל פעם כשאתם מציינים שם של איבר בחרו תנועה שבה האיבר ממלא תפקיד חשוב (דימוי מנטלי של הגוף). אילו איברים לא בחרתם? מדוע? (הערכה של הגוף ומודעות לגוף).

8. משחקי מראה בזוגות בישיבה: ילד מניע איבר אחר איבר חברו ומחקה את תנועת חברו במדויק (דימוי מנטלי). אפשר להוסיף ילד שלישי המתאר את התנועה – איזה איבר פועל ומה הוא עושה (ידיעת הגוף). לא לשכוח להחליף תפקידים.

9. משחק מראה הפוכה : כמו ב- 8 אבל החבר מניע איבר זהה לכיוון הפוך (אם האחד הרים יד למעלה חברו מוריד יד למטה) . זהו תרגיל "מבלבל". אם נותנים זמן ותמיכה עד שהילדים לומדים ומצליחים, אפשר לשפר את הביצוע (הערכה עצמית).

10. ילד בוחר לעצמו אתגר לתנועה (הערכה עצמית). הוא מספר מדוע בחר את האתגר הזה דווקא (מודעות לגוף). הוא מבצע תהליכים של לימוד עד שמצליח (הערכה עצמית). 



מקורות
 לידור, ר., יזדי-עוגב, א. (1996). התפתחות, ניתוח איכותי והעשרה של מיומנויות גופניות
בסיסיות. וינגייט: הוצאת הספרים ע"ש עמנואל גיל. 
 פלדנקרייז. מ. (1992). הנסתר שבגלוי - מעיקרי שיטת פלדנקרייז. תל אביב: מכון פלדנקרייז.
 שובל, א. ולנצר, ר. (1987). להיות בתנועה – חלק ג'. וינגייט: הוצאת הספרים ע"ש עמנואל גיל.

 Humphrey, J. H.& Humphrey, J, N. (1991) Developing Elementary School Science
o Concepts Through Active Games. Springfield: Charles C Thomas  Press.
 Kosselyn, M. S. (1985). Mental imagine ability. In J. R. Sternberg (Ed.)
 Human Abilities - An Information Processing Approach.  New-York W. H. Freeman and Company.
 Salokun, S. O. (1994). Physical education and sports in the achievement of positive ego-identity among adolescents.International Journal of Physical Education. 31(3), 24-29.
 Scherer, E. (1987). Muscle sense and innovation feelings: A chapter in the
o history of perception and action. In: H. Herbert, & A. F. Sanders
o (Eds.), Perspectives on Perception and Action. (171-175).
o New-Jersey: Lawrence Erlbaum Associates.
*ד"ר אלה שובל
ראש ההתמחות לגיל הרך במכללה האקדמית בגבעת וושינגטון וראש הוועדה לתכניות לימודים בחינוך הגופני בגיל הרך.

לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

כל חודש החברים שלנו מקבלים שיר במתנה למייל

מלאי את פרטיך ותקבלי גם!