לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

חינוך וטיפוח יצירתיות

פתאום העולם מגלה שבתי הספר שלנו טעו לאורך כל הדרך: הם טיפחו רק סוג מסוים מאד של אינטליגנציה, והזניחו כישורים אחרים
שחשובים למין האנושי.

מאת: נועם אשר

כשגלגלי העולם מתחילים לחרוק בקול גדול מידי, מומחים בכל התחומים משגשגים. וגלגלי העולם בהחלט חורקים לאחרונה. ואם הכול עוד איכשהו צולע אנחנו מעדיפים להניח לדברים להתנהל כמות שהם. כשמגדלי קלפים קורסים מכל עבר, פתאום מתחילים לחפש פתרונות לבעיות שהשתדלנו להתעלם מהן עד כה, למשל: האם בתי הספר שלנו מכינים את הילדים לחברה גלובאלית ולשוק תעסוקה עולמי?
לא בצורה הנכונה, מסתבר. כשעיתון אמריקני שאל את סר קן רובינסון, מומחה לחינוך וטיפוח יצירתיות, אילו תכונות ידרשו בעתיד כדי להוות גורם תחרותי בשוק העולמי, רובינסון השיב: מוסיקה'מערכת החינוך ממשיכה לשים דגש על תכונות שעבר עליהן הכלח, ומתעלמת מהצרכים של שוק העבודה כיום. הטעות הגדולה ביותר היא לחנך אנשים להיות עובדים טובים, במקום להיות אנשים חושבים ויצירתיים. צריך להבין שידע יכול לבוא לידי ביטוי לא רק במילים ומספרים. אנחנו זקוקים למערכת חינוך שמעריכה סוגים שונים של אינטליגנציהמוסיקה'.

אנחנו זקוקים למערכת חינוך שמעריכה סוגים שונים של אינטליגנציה

מזיכרונכם מתקופת בית הספר, אילו סוגים של אינטליגנציה העריכו המורים שלכם? קרוב לודאי שרק את אלו שבוטאו במילים ובמספרים. אלו מביננו שהצטיינו בתחומים הללו, הצליחו בבית הספר ונשאו משם חוויה חיובית. אבל מה עם השאר? מה עם אלו מאיתנו שהרגישו כבולים וכושלים, ולמדו להאמין שהם פשוט לא אינטליגנטים?
קן רובינסון אוהב לספר את הסיפור על ג'יליאן לין, הכוריאוגרפית המפורסמת (אחראית, בין השאר, לכוריאוגרפיה של הלהיט הגדול בתולדות ברודווי, פנטום האופרה), שנשלחה לאבחון בילדותה כי היא פשוט לא יכלה לשבת בשקט בכיתה. המאבחן שלה לקח אותה לשיחה בחדרו, ואגב כך הדליק את הרדיו. ברגע שבקעה מוסיקה מהמקלט, הילדה התחילה לרקוד. מוסיקה'זה בסדרמוסיקה', אמר המאבחן לאימא. מוסיקה'ג'יליאן איננה חולה, היא פשוט רקדנית.
לג'יליאן לין היה מזל אך לא לכולנו יש. אחוז גדל והולך של ילדים המאובחנים כסובלים מהפרעות קשב וריכוז. רוב הרקדנים הטבעיים מקבלים רטאלין כדי להתאים אותם למערכת החינוך שלנו. 'מערכת החינוך הזו פותחה כדי להתאים לעידן המהפכה התעשייתית' מציין רובינסון, 'מה לעשות שהעולם השתנה מאד מאז?'

אינטליגנציות, לא אינטליגנציה

פרופסור הרוורד גרדנר פיתח כבר לפני יותר משני עשורים את תיאורית האינטליגנציות המרובות שלו, שכבשה את ליבם של מחנכים רבים מסוגו של רובינסון. גרדנר טען שמבחני אינטליגנציה מהסוג המקובל הם כלי לא אמין ולא מדויק, משום שהם מודדים יכולות מילוליות ומתמטיות בלבד. גרדנר טען שקיימות לפחות שבע אינטליגנציות: מילולית, מתמטית, מרחבית/חזותית, תנועתית-פיזית, מוסיקלית, בין-אישית ותוך-אישית. בעבודתו החלוצית הוא קבע, שמידת ההצלחה בבית הספר מנותקת לחלוטין ממידת האינטליגנציה האמיתית של האדם. בתי ספר מודדים רק סוגי אינטליגנציה מסוימים, ומתעלמים לגמרי מכישורים ייחודיים כמו אלו של ג'יליאן לין.
רבים מאיתנו הופכים למבוגרים מתוך אמונה שאינטליגנציה גבוהה היא משהו שקורה לאנשים אחרים. לא שאנחנו טיפשים, אבל בוודאי שאין לנו יכולות גבוהות – וזו טעות מאין כמותה. מחקרים של גרדנר וממשיכיו גילו שלכל אדם יש לפחות תחום אינטליגנציה אחד שבו הוא מתפקד ברמה גבוהה מהממוצע. אנחנו גם מזהים לעיתים תכופות את התחום הזה, אנחנו פשוט לא מכירים בו בתור אינטליגנציה, ולא מייחסים חשיבות לפיתוחו.
ההגדרה הנכונה של אינטליגנציה, אמר גרדנר, היא יכולת לפתור בעיות או ליצור תוצרים במסגרת קהילתית או תרבותית המייחסת להם ערך.

העולם מתקרב לנקודה שבה לימודים אקדמאיים יאבדו כל משמעות

הציונים בבית הספר פשוט לא מנבאים את היכולת שלכם לתפקד בצורה כזו בחיים האמיתיים. את זה אנחנו יודעים כבר מזמן. לכל היותר, הציונים שלכם מנבאים את הסיכוי שלכם להצליח בלימודים גבוהים – שממשיכים באותה מגמה של בית הספר היסודי. אינטליגנציה מילולית ומתמטית – אִין. כל השאר – אאוט.
זו טעות, כי העולם מתקרב לנקודה שבה לימודים אקדמאיים יאבדו כל משמעות. כפי שרובינסון טוען, מספר המחזיקים בתארים גדול כל כך, ההשכלה אקדמית פשוט חדלה להיות אינדיקציה להצטיינות. בדיוק כפי שפעם 'מסיים בית ספר תיכון' נחשב משהו שאפשר להתגאות בו, עד שחוק חינוך חובה קבע שתיכון זה פשוט משהו שאתה צריך לעשות, לא בוחר. כיום עבודות אקדמיות כבר נעשות על ידי חברות ולא הסטודנטים עצמם.

לצאת מהמשבצת

קרן פרטנרשיפ למיומנויות למאה ה-21, קרן שכוללת חברות כמו אפל, CBS, פורד ועוד, פרסמה לאחרונה מחקר מקיף על אמנות. מתוצאות המחקר עולה כי לימודי אומנויות נחוצים במיוחד משום שהם מעודדים תכונות כמו חדשנות, התנסות, מודעות גלובאלית, חשיבה ביקורתית, פתרון בעיות ושיתוף פעולה. במילים אחרות, גם אם אתה לא תהיה פיקאסו הבא, בית הספר היה אמור לתת לך להתנסות בציור, כדי שתפתח תכונות שקשורות בקשר בלתי נפרד לאמנות, בדיוק כמו שדייקנות ותשומת לב לפרטים קשורות למתמטיקה. רובינסון טוען: 'אנחנו אומרים לילדים שלנו: אל תתעסקו באמנות, אמנים אתם כבר לא תהיו, מוזר שאנחנו לא אומרים להם: אל תלמדו מתמטיקה, מתמטיקאים אתם כבר לא תהיו'.
הנזק בגישה הזו הוא כפול. מצד אחד בתי הספר מנכרים ומדכאים את אלו שהאינטליגנציות הגבוהות שלהם אינן מן הצמד לשונית-מתמטית. מן הצד השני, הם מונעים מכל התלמידים התנסות שחשובה להם לפיתוח היצירתיות. כמו שאין ספק שיש מקום ללמד כל אחד חשבון אלמנטארי, כך צריך להיות ברור שחשיפה לכל סוגי האינטליגנציות חיונית גם עבור תלמידים מצטיינים במסגרת המסורתית. במקום לטפח ייחודיות בתלמידים, אנחנו מעדיפים להכניס את כולם לאותה משבצת. אם הם לא מתאימים, אנחנו משדרים, זו הבעיה שלהם. ואם הם כן מתאימים, למה לעשות שיפוצים במשבצת? מה רע בשבלונה האחידה לכולם?
כמובן, אלו עם היכולות הגבוהות ביותר בכל תחום יזכו בדרך כלל להכרה. אם אתה מייקל ג'ורדן, אף אחד לא יבדוק מה היה הציון שלך בספרות. אבל כשמדובר באינטליגנציה המתמטית והלשונית, המערכת מתגמלת לא רק את אלברט איינשטיין וויליאם שייקספיר אלא את כולם. יש שם מקום להרבה מאד אחרים שרמות ההצטיינות שלהם רחוקות מלהיות מטאוריות. רק עכשיו אנחנו מתחילים להודות שראוי לנקוט בשיטה כוללנית יותר גם כשמדובר בשאר סוגי האינטליגנציה.
בתי הספר בעולם לא ישתנו ביום אחד, אבל לפחות עבודת השינוי מתחילה. אולי עכשיו, כשהדאגה לעתיד מגיעה לשיאים חדשים בעולם כולו, יואצו ניסיונות הרפורמה במערכות החינוך. רפורמה כזאת תונע בראש ובראשונה משינוי תפיסה גלובאלי. לכל אדם יש אינטליגנציה חשובה לחברה, אינטליגנציה שיש ללמד אותו לנצל.
לא משנה מה סיפרו לכם בבית הספר. כל אחד מאיתנו הוא אינטליגנטי, וכל אחד מאיתנו זכאי להכיר באינטליגנציה שלו ולפתח אותה. 'אנחנו לא יודעים מי אנחנו עד שאנחנו לא יודעים מה אנחנו יכולים לעשות' אומר קן רובינסון. 'וזו צריכה להיות העבודה האמיתית של מערכת החינוך'

 
*המאמר פורסם הפורטל
www.aish.co.il

לחצי לייק וקבלי את כל העידכונים גם לפייסבוק >>

כל חודש החברים שלנו מקבלים שיר במתנה למייל

מלאי את פרטיך ותקבלי גם!