רב-תרבותיות או – תרבות רבתית
מאת: ורד כרמל
תינוק בא לעולם, מה סובב אותו? למה הוא גדל?
האם לצלילי מוצארט?
לצלילי החזן בבית הכנסת או הכנסייה?
לצלילי העובדים בשדה והרוקדות בכרמים?
תינוק נולד וגדל בתוך רעש טכנולוגי, כאשר המוסיקה הנשמעת מהחדר השני היא לרוב מוסיקת פופ/רוק מודרני /אתני. בישראל- הוא ישמע בשפה העברית, באמריקה זה יהיה באנגלית בצרפת, אתיופיה, הודו או רוסיה –בשפת האם של המדינה.
ד"ר מוטי רגב במאמרו (מגמל גמלי –ועד טיפקס. 1998) רואה את החדרת 'אלמנטים מזרחיים' לשירה שנכתבה במתכונת 'מערבית' – את הגשמת האידיאל של כור ההיתוך וצמיחת התרבות הישראלית. אך גם הוא מודה שתהליכים כאלה הם אוניברסאליים ונעשים בכל העולם רק בשפה אחרת. רגב טוען כי רשימת היסודות והחומרים המוסיקליים המסמנים 'מזרחיות' ונעשה בהם שימוש הם קבועים למדי: מרקם הקולות של הזמרים והזמרות, הסלסולים ואופן ההיגוי, שימוש בכלי נגינה מזרחיים כגון: עוּד, בוזוקי ועוד, חיקויים ותִכנות הסינתיסייזרים והגיטרות החשמליות לצליל במרקם מזרחי. הוא קורה למוסיקה זו: פופ מזרחי, מוסיקה אתנית או ג'אז מזרחי (שם עמודים 1-2).
יסודות אלה בוורסיות אחרות קיימות בכל עולם המוסיקה. ההשפעה האתנית ניכרת בכל ערוצי המוסיקה הפופולארית. בעידן האייפון, רינגטונים, יוטיוב ופייסבוק, גם הפלייליסט של גלגל"צ מאבד את כוח השפעתו. הפכנו לכפר גלובלי אחד עם אותו ג'ינס וטי-שרט ואותה מוסיקה. גם ריקודי העם הישראלים זזים מול ריקודי הזומבה הכלל עולמיים. בחיפושי אחרי מוסיקה אתנית-תרבותי חיפשתי מוסיקה אתיופית – קיבלתי חבילה של דיסקים משם ששומעים פה בישראל והם כולם פופ אתיופי שההבדל בינו לבין פופ מזרחי ישראלי היה השפה בעיקר.
עולה השאלה, מה האתגר של הגישה הרב-תרבותית בעידן המאה ה-21?
אורנה שץ-אופנהיימר במאמרה: 'נרטיב, זהות וזהות מקצועית' (2008) העוסק בזהות האישית של המורה והזהות המקצועית שלו, טוענת כי הקונפליקט ביניהם בעידן בו הפרדיגמה הנרטיבית נתפסת כריבוי זהויות שהם שלל קולות המייצגים זהויות רב-גווניות, דינמיות, פתלתלות ומשתנות, 'העימות בין העולם האישי שמביא עימו המורה לבין המרחב התרבותי שהוא אישית מיצג ובעת ובעונה אחת חווה בארגון שהוא שותף לו, הוא זירה לבררת האפשרויות המביאות עימן צמיחה של הזהות. בחינת האפשרויות מתרחשת באמצעות מתחים אידיאולוגיים, נורמות התנהגות, מערכת של ערכים ומטרות גלויות וסמויות'.
דוצ'י ליכטנשטיין (חינוך מוזיקלי רב-תרבותי בישראל) מצביעה על הצורך של החינוך המוסיקלי להתמודד עם אופייה הפלורליסטי של החברה הישראלית. היא קוראת להרחיב את תחומי הרפרטואר כדי שיבטא 'קולות רבים' ויאפשר לתלמידים להתוודע למסורות מוסיקליות שונות מתוך עניין והערכה. היא מציגה מספר הצעות מעשיות ביניהן עריכת שירון האוצר שירה קולקטיבית ומורשת פלורליסטית, הרחבת קטגורית החג ומחזור החיים במסגרת התרבות המוסיקלית . היא מציעה להעניק ממד חדש לשירים מהתרבות הישראלית המסורתית והחדשה על ידי הקלטת השירים בעיבוד חדש (שם עמוד 6)
היא לא לבד, גם קייט סוויניק ((Teaching Musick Musically 1999) ממליצה למורה האמריקאי לחשוף את התלמידים לשירים, למוסיקת פולקלור, לריקודי פולקלור, כמו גם לקורלים דתיים, סיפורי מסורת והיסטוריה. כך התלמיד יקבל יותר הבנה על המורשת האמריקאית ויבנה זהות אישית ותרבותית גאה.
האתגר הרב-תרבותי בעידן המאה ה-21
כיום האתגר שלנו כמחנכים לחשוף את הילדים בחזרה לפולקלור ולמסורת של השייכות התרבותית. לצד 'התרבות הרבתית' בה גדלים ילדים – אנו נעזור להם בבניית הזהות האישית על ידי חשיפתם לתרבות המסורתית עליה גדלו הוריהם ואבות אבותיהם.
זאת מתוך פתיחות והבנה שהאוזן של הילדים מורגלת בצבע ובמקצב של צלילי הפופ /רוק, עלינו להפיק בעיבוד מודרני הקרוב לאוזנם של התלמידים את שירי העם והמסורת. כמו שמציעים היום מוסיקה קלאסית בלבוש מודרני, כך עלינו להציע להם את שירי העם שלנו בלבוש מודרני ובעיבוד חדיש.
אך פה תגיע המטרה הנוספת: החשיפה לתרבות ולמורשת תהיה גם הקניית כלים לבחינת איכות המוסיקה בקטגוריות של דרכי ההפקה הקולית, הכלית והשפה. מימוש מטרה זו תעודד צמיחתו של דור של תלמידים שיהיה מסוגל לבקר מיתוסים, ויצמיח מסורות חדשות ואיכותיות.
*ורד כרמל
תואר שני בשלוב אמנויות בלמידה מטעם אוניברסיטה לסלי, מורה למוסיקה ולתנועה, מנהלת מכללת דעת ועורכת תוכן.
מקורות
- רגב מוטי, מ'גמל גמלי' ועד 'טיפקס', פנים, 5, 1998, עמודים: 73-67
- שץ-אופנהיימר אורנה, נרטיב זהות וזהות מקצועית. שבילי מחקר שנתון מס 15 2008, עמודים: 27-32
- ליכטנשטיין דוצ'י, חינוך מוזיקלי רב-תרבותי בישראל. מפתח 2 ינואר 1998, עמודים 1-19
- Swanwick Keith, Teaching Musick Musically, Music as culture: the space between 1999. P' 1-13