המשך ההסתגרות בבתים בגלל הקורונה, כאשר ההורים וילדיהם ביחד ללא הפוגה, יוצרים דברים חדשים וביניהם גם כאלה שיוצרים הזדמנויות טובות ביחסים בין בני המשפחה.

מסתמן שברוב המשפחות נכנסו למצב של שגרה חדשה שאין בה את הכללים הרגילים, אלא דווקא כללים חדשים. יש פחות לחצים מבית הספר או מהחברים, מצד שני יותר שעמום ובהייה מול המסך למשך שעות כאשר הארוחות המשותפות הופכות לאירוע החברתי היומי ששובר את שגרת היום. הילדים מוצפים בלימוד מקוון בערוצים הדיגיטליים, החל מהלימוד מרחוק של המורים, אתרי קורסים למיניהם ועד לתוכניות טלוויזיה או משחקי מחשב וגיימים.

קחו בחשבון שלילדים שלנו, הגן או בית הספר הוא מקום בו תיווכו להם משמעויות ומיומנויות בדרך של קשר ישיר עם המורה או הגננת וללא מסכים דיגיטליים. עלינו כהורים לשים לב שלא יחסר לילדים שלנו החלק הזה בהתפתחות שלהם. תחשבו על כך שבמערכת החינוך הילד קיבל תשובות לשאלות  ולשחרור מתסכולים שנפגש בהם בחיי היום יום. ואילו המסך הדיגיטלי אינו נותן תשובות אלא "מדבר עם עצמו". 

עלינו לקחת בחשבון שכרגע אנחנו האחראים היחידים על ילדינו, עלינו למצוא את הכוח לענות על שאלות, לתווך מיומנויות ולהטמיע ערכים. 

למה הילד צריך חברה? כדי שנתווך לו ידע והתנהגות, אבל יש פונקציה חשובה נוספת והיא: תווך להתפתחות אינטלקטואלית שכלית. כאשר ההורים יוצרים הכוונה לפיתוח יכולת שכלית הדבר משפיע על כל חייו כאדם בוגר: בלקיחת אחריות, בחיי הרגש ובהבנה שכלית שתשפיע על מעמדו הכלכלי והקריירה המקצועית.

כדי להבין כיצד זה עובד, נתאר לעצמנו שאנחנו "זבוב על הקיר" בגן הילדים ואנו צופים בדרך עבודתה של הגננת עם הילדים. ואז ננסה להבין אלו מהלכים שהגננת עושה – עלינו לעשות היום עם הילדים בבידוד הביתי, או שמה בחינוך הביתי.

כאשר הגננת מכוונת את הילד לביצוע פעולות שדרכם הוא יכול לגלות דברים חדשים, לדוגמה: משחק בבועות סבון, צבעי מים או חריזת חרוזים לשרשרת, היא מכוונת אותו לתהליך למידה. כאשר הילד מגיב לגננת או נוצרת שיחה או פעילות הדדית ביניהם – זה גורם לילד להמשך למידה ולקידום שכלי. 

כאשר הגננת מעניקה משמעות ערכית לפעילות, למשל: טכס התפילה בגן או "אימא/אבא של שבת", גם שיחה ואיסוף אוצרות טבע בחצר כגון אבנים, עלים, חלזונות ועוד היוצרים שיחה ומשמעות לטבע. במקרים אלו הגננת מתווכת משמעות לפעילויות יום יומית, שיהפכו לערכים ולאמונות של החברה.

כאשר הגננת עוזרת לילד לבטא ולהבין מצבים של תסכול, היא מקדמת דחיית סיפוקים והרחבת המודעות לסביבה. מה שיוצר אצל הילד מודעות לאחר-לחבר, מודעות לסביבה ולעולם הסובב אותו. אפשר לומר שערכי הערבות ההדדית והשמירה על העולם מתחילה כאן וילד שזוכה בגננת כזו יגדל להיות אדם פחות אגואיסט ואגוצנטרי. נסתכל על דוגמה פשוטה לכך, נתאר לעצמינו ילד שמתקשה לסיים פאזל ובמקום להוציא את הכעסים על ילדים אחרים באלימות, הוא לומד לדבר על זה ולמצוא פתרונות אחרים, כגון: לקבל עזרה מחברים. 

דוגמה נוספת, תארו לעצמכם את הילדים מביאים חלזונות מהחצר ודואגים לשמור עליהם ולהאכיל אותם, הם לומדים גם על החיים בטבע וגם על אחריות ליצור חי.

להלן כמה דוגמאות פשוטות מחיי היום יום בגן ובבית והמשמעות שלהם לתיווך השכלי של הילדים.

כאשר הילד מרכיב פאזל או לגו בעזרת ההורה – הכוונה והדדיות

כאשר הילד לומד לשטוף ידיים בדרך נכונה ובריאה – בידול תנועה ותיווך משמעות.

כאשר הילד מסתכל בספר ומשוחח עם המבוגר על הציורים או התוכן של הסיפור – תיווך משמעות

כאשר הילד מכין עוגיות מבצק במטבח – הכוונה והדדיות.

כאשר ילד לומד מיומנות נגינה בכלי הקשה לפי מקצב מדויק – ויסות ודחיית סיפוקים.

חינוך ביתי  – החלק המעשי

נחזור אלינו, ההורים, כיצד ניצור מצבים של תיווך והתפתחות הילדים למרות הבידוד החברתי. עלינו למצוא את הכוח לענות על שאלות, לתווך מיומנויות ולהטמיע ערכים. 

החל מתשובות פשוטות לשאלות:

– למה אסור לי עכשיו שוקו? 

– כי כבר שתית כוס אחת ואנחנו לא שותים שתיים.  (תשובה מלאה גם אם הזאטוט פחות יאהב).

 ושאלות יותר מורכבות:

• אבא מה זה קורונה?
• זהו וירוס קטן, הוירוס מורכב….וכו' לפי רצון ההורים להרחיב. 

משימות המתווכות משמעות:

מתן משימות לילדים שמעניינות אותך ואותם, החל מלימוד גאולוגיה של כדור הארץ וכלה בבניית פאזל, חידוני היגיון וחידוני גפרורים, או מטלה אחת ביום למען העולם והסביבה: לדבר עם סבא וסבתא, למיין את האשפה לסוגי המיחזור וגם לספר סיפור לאח הקטן. 

זכרו, הילד צריך לקבל מענה לשאלות ולתסכולים שלו על מנת לעבור את הבידוד בהצלחה, הילד צמא לפעילות שכלית שתאתגר אצלו את תאי המוח, הידע והרגש, הילד צמא ליחסים בינאישיים ואינטראקציה אנושית מעבר לבהייה במסך.

ואנחנו כהורים צריכים לעשות את מה שבכוחנו כדי לקיים זאת, בין אם שעתיים ביום או רוב היום. 

בהצלחה