יש שתי גישות גלובליות שרואות את האדם בדרך שונה. גישה שנפוצה בימינו טוענת, כי האדם הוא צבר של אלגוריתם. אלגוריתם הוא מונח מתחום המחשב והמתמטיקה, בבסיסו הוא 'רשימה מאורגנת של כללים שנועדו לפתרון בעיה או לביצוע משימה'. הגישה שהתחזקה במאה ה-21 ומובילים אותה היום מספר חוקרי מוח, הוגי דעה והיסטוריונים, כמו ד"ר יובל נוח הררי (ההיסטוריה של המחר) וכמו 'גוגל' שמפתחים מחקרים ואמצעי מכירה על סמך תאוריה זו. הם טוענים שגם הרגשות שלנו וההחלטות שלנו נובעות מעיבוד ביולוגי של תאי מוח שמקבלים איזה גירוי חיצוני ופועלים בהתאם. במילים אחרות: אנחנו מובלים בהתאם להתנהגות האלגוריתם שלנו ואין ממש יכולת של בחירה חופשית. אבל, אם נהיה מודעים לכך נוכל אולי לכוון עצמינו ואף להשפיע על ההחלטות של האחרים.
הגישה השנייה אומרת: לאדם יש בחירה חופשית. בכל מצב קיים בו ה"ניצוץ האלוהי" ואתו הוא יכול לשנות את חייו. הוא יכול לבחור בכל רגע נתון מה לעשות או מה לחשוב / להרגיש. הוא יכול להתעלות מהחיים הפיסיים והביולוגים שלו כי יש לו גם נפש/נשמה שהוא יכול לחשוב גבוה. למרות שאי אפשר לראות אותם (הנפש /הנשמה) או לחקור אותם מדעית אנחנו מאמינים שהיא קיימת.
נזקק את האמונה והוויכוח המדעי להבנה מעשית של שתי הגישות: האם החיים מובילים אותי או אני מוביל את החיים.
אם ניקח את המציאות שנכפתה עלינו, וירוס קטלני החל לפגוע באנושות בעולם, הגוף שלנו מגיב אליו בהידבקות ובסכנת חולי או מוות וכל מה שעלינו לעשות –לשמור על הגוף הביולוגי שלנו. הסתגרות בבית ללא עבודה, כאשר אין לנו יכולת לשלוט על המצב. המציאות מביאה אותנו למצב של חוסר שליטה על חיינו הרגילים וסוג של הישרדות כלכלית והתנהלות יום יומית עם הילדים בבית עם כל מטלות הקשורות במצב. או במקרה אחר, אנחנו נאלצים לחיות לבד בין קירות הבית ללא אינטראקציה אנושית, ללא עבודה וללא המטלות הרגילות שלנו.
הבה נבדוק את החיים לפי שתי הגישות. הגישה הראשונה תציע: מאחר ואנחנו צבר של אלגוריתם, עלינו רק לחיות את המציאות עד שתעבור, לא להיכנס למלחמה במציאות אלה לקבל אותה ולתת לגוף לחיות את היום יום. מחשבה כזו יכולה לתת לנו סוג של אופטימיות וחיזוק ההבנה שזה מה שעלינו לעשות כרגע.
הגישה השנייה אומרת לנו: המציאות הפיסית כרגע ללא שליטה ועלינו לחיות בהתאם למצב החדש. אך ה'ניצוץ האלוהי' אינו מחובר לגוף הפיסי ואתו אנחנו יכולים להתעלות, לפחות בחלק מהיום. לתת למחשבות ולרגשות שלנו להגיע למחשבות או לתובנות שאינן קשורות למצב הקיומי. הן יכולות למלא אותנו בהרגשה של מימוש אישי, ביכולת לעסוק במשהו אחר ובכוחות להתמודדות עם היום יום.
אנחנו יכולים לתת למציאות להוביל אותנו, לטפל בילדים ובבית כל היום, ארוחות, כביסה, הפרדת מריבות, תכנות הלימודים מרחוק ושוב ארוחות…סוג של מעבר לאוטומט של פעילות המבצע את היום יום. פה נמצא המוקש המסוכן, מצב כזה שאין בו יכולת לאוורר רגשות ולהוציא תסכולים – יכול להביא לסוג של דכאון, רגשות של חוסר אונים וחרדה יכולים להיכנס אלינו.
אפשרות נוספת, אנחנו ניתן למציאות להוביל אותנו בחיי היום יום ולהכין אוכל לארוחות, אבל גם לתת 'אוכל לנפש', לתת לעצמנו זמן להתחבר לאני הפנימי, למצוא מקום לחשיבה, ללמוד משהו חדש, להכנת תוכניות עתידיות, למציאת מקורות עניין חדשים. ובמילים אחרות – לתת לניצוץ האלוהי להוביל מהלך של חיבור לעצמי, מה שיוביל לאוורור הרגשות, הכנסת מחשבות עתידיות שיגרשו את החרדה.
אשאל את עצמי, האם אני מובל/ת או מוביל/ה את חיי. אבל כיצד אפשר בתוך המציאות שנכפתה עלי?
כמה דוגמאות ששמעתי מילדי, מחברותי ומתלמידותי.
"החלטתי שכעת אני מספיק חזקה לתכנן לילדים סדר יום, הודעתי להם שזמן מסך יהיה רק בשעה שש עד ארוחת ערב" אמרה לי אימא שהחליטה לגרום לילדיה מציאות שונה מבהייה במסך.
"הצבתי לי למטרה לטפח את הכושר הגופני שלי ובכל בוקר אני מקדישה שעה לתרגילי גמישות וכוח, חיפשתי סרטוני הדרכה באינטרנט והכנתי לי פעילות, אני מפעילה מוסיקה בקול רם ונהנית מהחיים"
"סוף, סוף ישבתי למיין את כל הקלסרים של העבודה, אני ממיינת, מסדרת ומרגישה שעושה סדר בחדר ובחיים"
"מפריע לי הבידוד מהנכדים ואני עושה מפגש יומי עם הנכדים ששם אני מספרת להם על ההיסטוריה המשפחתית שלנו, הנכדים מחכים לשיעור ואני מרגישה שהתקרבתי אליהם"
"התחלתי ללמוד ספרדית באינטרנט"
"סיכמתי עם בעלי שכל יום אחד מאתנו מקבל שעתיים של שקט, אנחנו מפרגנים זה לזה בקנאות כי הזמן הזה הפך לחשוב גם לזוגיות"
"אני כל היום מטפלת בילדי הקטנים, מפעילה אותם בלי סוף, אך מקפידה להשכיב אותם מוקדם כדי לפנות לעצמי את שעות הערב"
גם שינוי קטן שאת/ה עושה כאשר הוא יוצא ממך – מוביל לשינוי בחיבור אל עצמך, שנותן אנרגיה לכל היום.
אל לנו לצפות לשנויים גדולים, רק לשינוי קטן שיהפוך לגדול בבוא העת.
בהצלחה
ורד כרמל
ורד כרמל
בעלים ומנהלת מכללת דעת-שילוב אמנויות M.A . מומחית לגיל הרך מוסיקה בשילוב אמנויות בגיל הרך. יזמית מוסיקלית חינוכית ומנטורית לנשות חינוך מוסיקלי. הקימה את מכללת ‘דעת-שילוב אמנויות’ כבית להכשרת אנשי חינוך ולהעצמה מקצועית תוך התמקדות בגיל הרך. במסגרת תפקידיה מרצה ומלמדת צוותי חינוך ברחבי הארץ ומפתחת תוכניות לימודים ייעודיות לקהל של אנשי חינוך לגיל הרך. תוכנית הלימודים הנמצאת במאגר התוכניות של משרד החינוך “פיתוח חשיבה יצירתית דרך מוסיקה ושילוב אמנויות” פותחה בעקבות מחקר שקיימה במסגרת התיזה.ניסיון והשכלה: בעלת תואר שני בשילוב אומנויות אוניברסיטה לסלי. תואר ראשון במדעי החברה וניהול האוניברסיטה הפתוחה, מורה למוסיקה ולתנועה.